סלע נ' סוד צמחי הכהנים בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעות לחייב את התובע בהפקדת ערובה על סך 50,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

המדובר בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעת 1, שהינה חברה ונגד הנתבעת 2, שהיא בעלת מניות יחידה בחברה. התובע טען כי החברה הוקמה למראית עין בלבד, חסרת כל פעילות עסקית והוקמה על ידי נתבעת 2 בכדי להוציא כספים במרמה מאנשים ובאופן דומה גם הוציאה ממנו במרמה כספים.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לקבל את הבקשה בחלקה:

בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות, הוסמך בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. הרציונל העומד מאחורי סמכות זו, הינו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) פ"ד מ"ז 3 846).

בעת ששוקל בית המשפט האם לעשות שימוש בסמכות זו, עליו להביא בחשבון כי זכות הגישה לערכאות כבר הוכרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואין להגבילה רק לאלה שבידם יכולים כלכלית לממן הוצאות אם התביעה תידחה.

לפיכך, במסגרת איזון האינטרסים לצורך הכרעה בבקשה כגון דא, יביא בית המשפט בחשבון את: זכות הגישה לערכאות, בצד סיכויי ההליך ומורכבותו, האם היה שיהוי בהגשת התביעה וכן מצבו הכלכלי של התובע והאפשרות שתהיה לגבות ממנו הוצאות, אם תידחה התביעה.

ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (204)):

"...שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519 (א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

3.במקרה דנן, גם לגישת התובע אשר הגיש בקשה לפטור מאגרה, מצבו הכלכלי קשה. מהאמור בבקשה לפטור מתשלום האגרה עולה כי התובע פנסיונר המשתכר בכ- 2,600 ₪ לחודש (טען בבקשתו להכנסה של 15,600 ₪ לחצי שנה) ובנוסף, זכאי לקצבת זקנה בשיעור 2,076 ₪ לחודש. עוד עולה, כי התובע נושא בהחזר משכנתא והלוואה נוספת. מסעיף 4 לתצהירו של התובע אף עולה כי אין ברשותו חסכונות. התובע לא סתר בתגובתו את האמור בבקשה ולא טען, כי חל שיפור במצבו, או כאילו אינו מצוי עוד במצוקה כלכלית כנטען בבקשה שהגיש בעבר לפטור מאגרה.

למרות טענת הנתבעים באשר למצבו הכלכלי הקשה, לא טרח התובע לצרף לתגובתו אסמכתאות (תדפיס חשבון בנק, פירוט מקורות הכנסה וכיוב'), אשר יסירו את החשש כי לא יוכל לשלם את הוצאות הנתבעים, ככל שהתביעה תידחה.

4.באשר לסיכויי התביעה- הגם שבשלב זה, בטרם הסתיימה שמיעת הראיות, אין להביע עמדה, שוכנעתי כי המשוכה העומדת בפני התובע להוכחת תביעתו גבוהה היא. אמנם, נקבע בעבר, בעת הדיון בבקשה לעיקול זמני, כי לתובע עילת תביעה. אולם, לצורך קבלת התביעה, אין די בעצם קיומה של העילה ויש להוכיחה. בשלב זה, כבר הגיש התובע תצהיר ואף נחקר עליו ולפיכך ניתן לבחון האם קייימים סיכויים טובים להוכחת התביעה. נוכח העדר הפירוט בתצהיר התובע לעניין השקעותיו הנטענות אצל הנתבעות, נוכח אי צירוף אסמכתאות לכספים שהפקיד בידי הנתבעות ובנסיבות בהן מדובר בתביעה בטענה לתרמית ועוקץ המצריכות על פי תקנה 78 לתקנות ועל פי הפסיקה, פירוט יתר, סבורתני, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה בשלב זה גבוהים, באופן כזה שלמרות מצבו הכלכלי הקשה של התובע, תהיה הצדקה לדחיית הבקשה.

בעניין זה, אוסיף כי אף שבשלב זה, אין להביע עמדה לעניין טענות הנתבעות כאילו ההמחאות שהציג התובע במשטרה היו ריקות, ולא כפי שהוגשו מטעם התובע בתיק זה, עדיין יש להביא בחשבון גם את עדות התבוע עצמו על פיה, השקיים נמסרו לו על ידי בעלה של הנתבעת 2 (אשר כלל לא נתבע) ולא על ידי נתבעת 2.

זאת ועוד, התובע טען כי הנתבעות "עקצו" עוד אנשים רבים והפנה לאחד בשם נחשון הללי אשר "נעקץ" אף הוא, לטענתו, על ידי הנתבעות. דא עקא מנ/1 עולה כי התביעה שהגיש אותו הללי, נדחתה לבקשתו.

5.כאמור, בשלב זה, אין לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה. עם זאת לאור המפורט לעיל, ברי כי לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה גבוהים באופן כזה אשר במצורף למצבו הכלכלי הקשה של התובע, קם טעם המצדיק דחיית הבקשה.

שקלול הקושי בהוכחת התביעה בנסיבות, בצירוף מצבו הכלכלי של התובע, מצדיק הפקדת ערובה, וזאת גם אם כפי שיפורט, לא מצאתי לקבוע את סכומה בסכום גבוה כפי שהתבקש. ראה זה דברי כב' השופט עמית בה"פ (חי) 219/04 אבו טועמה ואח' נ. מואסי ואח':

"זכות הגישה לערכאות יש בה כדי לצמצם את תכולתה של תקנה 519 ולהשפיע על גובה הערובה, אך לא עד כדי איונה או בטלותה של התקנה".

6.לאחר איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין זכות הקניין של הנתבעות שוכנעתי כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסכום של 6,500 ₪. יחד עם זאת, מאחר שהנתבעות חוייבו ביום 30.5.13 בהוצאות בסכום של 1,500 ₪, אני מורה כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט תוך 20 יום, סכום של 5,000₪ בלבד כערובה להבטחת הוצאות הנתבעות.

ימי הפגרה באים במניין.